מוסלמאני ואח' נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.התובעים הינם הבעלים של רכב שברולט מס' רישוי 28-638-14 (להלן: "השברולט").

2.התובעים ביטחו את השברולט אצל נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") בפוליסה לביטוח רכב (להלן: "הפוליסה"), באמצעות נתבע 2 (להלן: "הנתבע"), שהינו סוכן ביטוח, לתקופה מ- 1/11/10 עד 31/10/11 (להלן: "תקופת הביטוח הראשונה").

3.בתום תקופת הביטוח הראשונה חידשה הנתבעת את הפוליסה לתקופה של שנה נוספת, מ-1/11/11 עד 30/10/12 (להלן: "תקופת הביטוח השניה").

4.מאחר שהתובעים לא שילמו את הפרמיה לתקופת הביטוח השניה, למרות מכתב דרישה/התראה ששלחה להם הנתבעת , ביטלה הנתבעת את הפוליסה החל מיום 18/1/12 ודרשה מהתובעים לשלם סך של 284 ₪, פרמיה לתקופה 1/11/11 עד 18/1/12. משהתובעים לא שילמו סכום זה, הגישה נגדם הנתבעת "תביעת סכום קצוב" ללשכת ההוצל"פ בתל אביב – יפו, על סך 328 ₪ (הסכום כולל את החוב בגין הפרמיה + הוצאות, כמפורט באותה תביעה).

5.לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ ולאחר שננקטו נגדם הליכים, שילמו התובעים ללשכת ההוצל"פ סך של 743 ש"ח (שזה הסכום שצויין במסמכי ההוצל"פ שקיבלו).

6.לטענת התובעים, הם הודיעו לנתבע, בתום תקופת הביטוח הראשונה, "כי הם ביטחו את רכבם בחברת ביטוח שרביט וכי אינם מעוניינים להמשיך בביטוח רכבם אצלו" (סעיף 5 לכתב התביעה) ולמרות זאת הוא חידש להם את הפוליסה לתקופה של שנה נוספת ו"השתמש בכרטיס האשראי שלהם ובאמצעותו משך כספים מחשבונם בניגוד לחוק ומבלי שיודיע לתובעים" (סעיף 6 לכתב התביעה).

עוד טוענים התובעים, כי לאחר קבלת מסמכי ההוצל"פ הם פנו לנתבע וביקשו ממנו להחזיר להם את הכספים שמשך מחשבונם שלא כדין ואת הכספים שהם שילמו במסגרת תיק ההוצל"פ ולדאוג לסגירת תיק ההוצל"פ (סעיף 9 לכתב התביעה) ולמרות שהבטיח להם לטפל בעניין ולהחזיר להם את הכסף, הוא לא עשה כן.

לכן הגישו התובעים את התביעה שבפניי, בה הם עותרים לחייב את הנתבעים לשלם להם פיצוי בסך 7,500 ₪.

7.עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה האם חידוש הפוליסה לתקופת הביטוח השניה נעשה לבקשת התובעים או בידיעתם ובהסכמתם, אם לאו.

אין חולקין שאין בקשה בכתב של התובעים לחדש את הפוליסה. נשאלת השאלה האם היתה בקשה בע"פ, כפי שטוען הנתבע, אם לאו, כפי שטוענים התובעים.

8.לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים הגעתי למסקנה שאין ליתן אמון בגירסת התובעים. די אם אציין, בהקשר זה, כי טענת התובעים לפיה הם הודיעו לנתבע שלא לחדש את הפוליסה משום שביטחו את השברולט בחב' הביטוח שירביט, הוכחה כשקרית, שכן הם ביטחו את השברולט באותה חברה רק החל מיום 10/1/12, היינו כחודשיים וחצי לאחר תום תקופת הביטוח הראשונה. גם טענתם כי הנתבע עשה שימוש בכרטיס האשראי שלהם ומשך כספים מחשבונם, הוכחה כשקרית.

אני קובע, איפא, כי חידוש הפוליסה נעשה לפי בקשת התובעים או מי מהם. גם אם לא הייתה בקשה מפורשת לחידוש הפוליסה, הרי שהחידוש נעשה בידיעתם ובהסכמתם של התובעים. לכן חיובם ע"י הנתבעת לשלם פרמיה עבור התקופה בה הפוליסה המחודשת הייתה בתוקף (1/11/11 – 18/1/12), היה כדין. משהתובעים לא שילמו לנתבעת את החוב בגין הפרמיה, זכאית הייתה הנתבעת לנקוט נגדם בהליכי הוצל"פ.

9.סיכומו של דבר, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעים, הדדית, לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 350 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום במלא בפועל.

מאחר שהנתבע לא טרח להגיש כתב הגנה, אינני פוסק הוצאות לטובתו.

ניתן היום, ב' חשון תשע"ד, 06 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

למזכירות:נא לשלוח את העתק פסק הדין לצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: